אתן בטח תוהות מה מקור השם בבה: הכינו של "סבתא"ברומנית הוא בבה. נולדתי ברומניה כבת יחידה לזוג הורים רופאים שעבדו שניהם בבי"ח גדול ועל כן אני גדלתי אצל סבא וסבתא שלי. כשאני הפכתי לסבתא, לא היה לי ספק שנכדי יקראו לי בבה וימשיכו את המסורת.

כשהייתי בת 4 החליטו הוריי לעלות לארץ ישראל, ויחד עם סבא וסבתא הגענו כולנו. הקליטה בישראל לוותה בקשיים מטבע הדברים, לא קל להיות מהגר בארץ חדשה. גם בישראל ההורים עבדו מסביב לשעון באחד מתי החולים הגדולים במרכז הארץ, ואני גדלתי עם סבא וסבא עד גיל 17, מכיוון שדיברתי איתם רומנית נותרתי עם מבטא קל.

סבי וסבתי היו שומרי מצוות והקפידו לקיים ולחגוג את השבת ואת החגים כהלכה. אני כשלעצמי, רואה עצמי יותר כשומרת מסורת. אני רואה בתנ"ך שלנו ספרות מופת המכילה אין ספור סיפורים הרוחשים מצבים פסיכולוגיים שונים.

במקצועי אני פסיכולוגית חינוכית, אני מתמחה בפיתוח חוסן נפשי אצל ילדים. פרשתי לגמלאות מהשירות הפסיכולוגי חינוכי לפני כשנה, ואני ממשיכה לעבוד כעצמאית עם ילדים ובני נוער. לי עצמי יש בן ובת ושלושה נכדים: שני בנים תאומים מהבן ועוד נכד מהבת. הם קוראים לי בבה מימי (בבה ברומנית=סבתא) אני מקווה שיום אחד תהיה לי גם נכדה.
הנכדים שלי מאוד מוזיקליים ויחד אנחנו מתכנסים מידי פעם לנגן ביחד, אני מנגנת על טרומבון. כילדה היו לי דלקות בדרכי הנשימה ולכן הורי דאגו שאלמד לנגן על כלי נשיפה. סבא לקח אותי לחנות לכלי נגינה כדי שאבחר כלי, ואני בחרתי בטרומבון, כי הוא הצחיק אותי בצלילים שלו ובמוט הזה שצריך למשוך אותו במקצבים שונים, כילדה מצאתי שזה מצחיק מאוד. זו הייתה אהבה ממבט ראשון וזה נמשך עד היום. לפני חצי שנה חזרתי מטיול בניו אורליאנס (ולא בפעם הראשונה) שם אני שומעת וחוברת לנגנים כדי לנגן מוזיקת דיקסי.

אני מאוד אוהבת ים ומים. לפני מספר שנים עשיתי קורס סקיפריות וקיבלתי הסמכה להשיט סירה. יש לי סירה קטנה ואחת לכמה זמן אני יוצאת אל הים. שם, אני מתמזגת עם הכחול של הטבע ועם הרוח שמעיפה לי את הפוני לצדדים…

אולי פעם נשוט ביחד?
מימי

נ.ב. הנה קישור לפוסטים שלי בבלוג, דרכם תוכלי להכיר אותי עוד.