סבתא ואני_2

ליילה קוסוקוב, פסיכולוגית ילדים ומבוגרים.

חברתי הטובה ליילה, הסכימה לשתף אותי בסיפור על סבתא שלה ועליה. "תספרי לי חוויה טובה אחת שזכורה לך מסבתא" ביקשתי ממנה. לאחר שחשבה מספר שניות ארוכות, אמרה ליילה:" את יודעת, אני לא זוכרת חוויה מיוחדת אחת, אני זוכרת חוויות מתמשכות לאורך זמן רב". היא סיפרה לי כיצד סבתא שלה הייתה מחכה בכל פעם מחוץ לקונסרבטוריון בו למדה נגינה בפסנתר ובצ'לו עד שסיימה את השיעור. לפעמים סבתא הייתה מחכה עם הקשת של הצ'לו… או איך בכל בוקר הייתה הולכת עם סבתא שלה לחנות מאפים כדי לבחור "רק סופגנייה אחת" טרייה וריחנית.

אבל הדבר שזכור לה מכול ושהשאיר את חותמו עליה ועיצב אותה, היה אהבת הזולת שסבתא הנחילה לה כילדה. "אני יודעת שזה השפיע עלי כפסיכולוגית" אמרה.

" סבתא שלי, בלי לדעת שהיא עושה זאת, לימדה אותי מהי אהבה לזולת ודאגה לאחר". ליילה זכרה שכול יום כשהייתה חוזרת מבית הספר לביתה של סבתא הן היו אוכלות ביחד ארוחת צהריים ואח"כ הייתה סבתא מתיישבת מול הטלוויזיה וליילה שסיימה להכין שעורים הייתה מצטרפת אליה. הייתה תכנית אחת שהיא זוכרת במיוחד, שהייתה משודרת בשעה שלא היה רייטינג גבוה (סביר להניח שבשעה זו לא היו רבים שראו טלוויזיה) שם התכנית :" אני רוצה להתחתן ואת"?
תמיד הוזמנו 3 גברים ו-3 נשים ששיחקו משחקי חברה שונים והפנל של מומחי התכנית היו מנסים לייצר התאמה בין הזוגות. "כנגד כל הסיכויים, יצאו מהתכנית הרבה זוגות שגם התחתנו" ואני וסבתא היינו צופות בתכנית.

סבתא של ליילה, הייתה מתווכחת לה את התכנית והייתה אומרת לה משפטים כגון: "את רואה, לא טוב להיות לבד בחיים, זה עצוב להיות לבד". או: "את רואה איזה אדם טוב הוא, עצוב שהוא לבד". כשהייתה נוצרת התאמה בין הזוגות שמחה הסבתא מאוד. היא שמחה גם כשאנשים זקנים מצאו בן או בת זוג והייתה אומרת לנכדתה הקטנה:" גם כשאתה זקן, מגיע לך אהבה ומגיע לך שיהיה לך טוב וצריך לעזור לך". זו הייתה תכנית שלא נלקחה ברצינות על ידי מי שצפה בה, רבים צחקו על התכנית "חוץ מסבתא שלי, שתמיד התכוונה למה שאמרה והאמינה במה שאמרה.

עבורי, זה היה שיעור מתמשך לאורך השנים על אהבה וניסיון להבין את נפש האדם" אמרה ליילה בהתרגשות ובעיניה ראיתי לחלוחית.
"אין ספק שסבתא העשירה את עולמי בהרבה דברים".